כישלון הלמידה מרחוק

משבר הקורונה ושרשרת הסגרים זימנו אתגר טכנולוגי למערכת החינוך. אך החלטות גרועות של המשרד הממונה, בשילוב קשר חונק עם הספק המרכזי בתחום הדיגיטלי – מנעו את הזינוק בחדשנות בחינוך בישראל. כך נותרנו עם הזום לבדו (מקום חם בגיהנום), משרד החינוך הוא כישלון בכל הקשור בלמידה מרחוק ולכן אספתי עבורכם קטעים המדגישים את הטענה שמשרד החינוך הוא כישלון בכל הנוגע בתהליך למידה מרחוק במערכת החינוך בתקופת מגיפת הקורונה

התלמידים דיווחו על קושי לא מבוטל ללמוד באמצעות הזום: תחושות של שעמום וריקנות, ירידה במוטיבציה וחוסר יכולת להתרכז במסכים במשך שעות רבות.

בהסתמך על נתונים של עמותת עלם לגבי שני הסגרים הקודמים, רבע מהתלמידים שהיו אמורים להשתתף בלמידה מרחוק לא עשו זאת. התלמידים דיווחו על קושי לא מבוטל ללמוד באמצעות הזום: תחושות של שעמום וריקנות, ירידה במוטיבציה וחוסר יכולת להתרכז במסכים במשך שעות רבות. 

לקריאת הדוח לחץ פה

השימוש בזום  בתקופת הסגרים גרם לעלייה בדיכאון, בחרדה ובבדידות. בסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהתפרסם ביולי, הצהירו רבע מהנשאלים כי המצב הנפשי של ילדיהם החמיר או החמיר מאוד מאז תחילת משבר הקורונה – נתונים שתמכו במה שדיווחה עמותת עלם מהשטח. לכך מיתוספת ביקורת רבה שמגיעה מאנשי חינוך – מורים, מנהלים ויזמים – שחוו את תקופת הקורונה ככישלון של המערכת. כך למשל, בין השאר דווח על פגיעה של הלימודים בזום בקצב ההתקדמות בקריאה של ילדי הכיתות הנמוכות.

פעם למדנו בכיתה

 כששאלתי את משרד החינוך איך יתנהל השיעור בזום הם אמרו "..הצוות החינוכי ידע שההורים אינם אמורים להיות המורים ולכן בנה תוכנית המדמה שיעור בכיתה פיזית. המורים נפגשים עם התלמידים להקניה של נושא במשך 25-20 דקות. לאחר מכן התלמידים מקבלים משימה עצמית של 25-20 דקות לביצוע. המורה נשארת בחדר זום לתמיכה במתקשים ולעזרה להם. ילד ש"נתקע" יכול להיכנס חזרה לחדר, לשאול שאלה ולקבל מענה מהמורה. לסיום הילדים שולחים את המשימה למורה, המורה בודקת ונותנת עזרה ומשוב ב"שיעור פרטני" למתקשים. המתקדמים מקבלים משימות מתקדמות לעבודה עצמית".

ביוני השנה פירסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל סקר שבדק את רמת המוכנות של ישראל למעבר ללמידה מרחוק. בהשוואה למדינות ה-OECD, שבהן ממוצע של 65 אחוז מהמנהלים חשבו שהמורים שלהם הם בעלי המיומנות הטכנית והפדגוגית הנחוצה לשילוב כלים דיגיטליים בהוראה, בישראל רק 56 אחוז חשבו כך. רק 51 אחוז מהמנהלים בישראל אמרו שהמורים מקבלים תמיכה מקצועית שמאפשרת להם ללמוד כיצד להשתמש בכלים דיגיטליים, לעומת 65 אחוז בממוצע ב-OECD.

 ורק ב-36 אחוז מבתי הספר בישראל היו תוכניות לשילוב כלים דיגיטליים בהוראה בתקופה שקדמה לקורונה – לעומת 47 אחוז מבתי הספר במדינות ה-OECD בממוצע.

בדוח מבקר המדינה bntu pdnho להתנהלות משרד החינוך בנושא הלמידה מרחוק. בין היתר מצא המבקר כי עשרות אלפי תלמידים לא מתחברים כבר שבעה חודשים לזום. הסיבות להערכתו: מחסור במחשבים ובציוד קצה. מי שאמור היה לתת תשובות הוא עופר רימון, האחראי על הטכנולוגיה במשרד החינוך, אחד האנשים החזקים במערכת ובעל ותק של למעלה מעשור. אלא דווקא ברגעים הקריטיים שבהם השימוש בטכנולוגיה נחוץ מתמיד – רימון החליט לפרוש. כמו רמטכ"ל שמתפטר בעיצומה של מלחמה. התפקיד נותר לא מאויש.

מאז החל המשבר אנו מקבלים יותר ויותר דיווחים על כך שמצבם הנפשי של בני הנוער מידרדר. עלייה של עשרות אחוזים בביקוש לפסיכולוגים, זינוק במספר מקרי האלימות במשפחה. לפי הנתונים שנאספו במוקד 105, העוסק בבריונות ברשת, חלה עלייה של 63% במספר הפניות אליהם בעיקר בקרב בני נוער. הכיתות אולי נסגרו, אבל הקשיים החברתיים מורגשים יותר. לא מדובר בנתונים מקריים. האחריות הייתה ועודנה של מערכת החינוך ועל שרי הממשלה להביא בחשבון גם את הנושא הזה. כשמדברים על עלויות פתיחת מערכת החינוך, הגיע הזמן שיציינו במשוואה גם את השפעת סגירתה על מצבם הנפשי של הצעירים.מי שמתגלים שוב כמושיעים הם ראשי הרשויות המקומיות. הם מוכיחים כי בסופו של דבר ההשפעה האמיתית יוצאת מבניין העירייה ולא ממשכן הכנסת. בהובלת יו"ר השלטון המקומי, חיים ביבס, הרשויות לא הסכימו להיכנע למתווים המקובעים שהציגה הממשלה – ובחרו לקבוע עובדות בשטח. ראשי הרשויות מציגים בשבועות האחרונים הצעות יצירתיות שעשויות להציל את המצב. כל רשות מקומית מצאה יוזמה חדשנית שמתאימה לה. ביום ראשון יפתחו עשרות יישובים את בתי הספר בתחומם לחמישה ימים בשבוע – בניגוד למתווה שהציגה הממשלה. כנראה שכשנותנים לראשי הרשויות אוטונומיה, מקבלים מערכת חינוך טובה יותר. הרי מי מכיר את תלמידי העיר יותר מאנשי החינוך שבה?בינתיים משרד החינוך שוקל אם לבטל את מועד החורף של בחינות הבגרות, זאת לאחר שבסיום שנת הלימודים הקודמת בוטלו בגרויות במספר מקצועות. בנוסף, נדחו מועדים של מבחני הפסיכומטרי, ואף על פי כן שנת הלימודים האקדמית נפתחה כסדרה. יכול להיות שכעת יחליטו המוסדות האקדמיים לא להסתמך על הפסיכומטרי כמדד לקבלה ללימודים.ובכל זאת יש גם נקודה חיובית בתוך הכאוס שהביאה לחיינו הקורונה. הנגיף הביא איתו הזדמנות להתבונן, ללמוד ולתקן, ואולי בזכותו נקבל מערכת חינוך שעוברת ללמידה משמעותית אמיתית. (מקור)

למשרד החינוך (מקור) היתה תכנית מוכנה ללמידה מרחוק במצב חירום – שהתגלתה בזמן אמת כמנותקת מהמציאות. המערכת שהוכנה מראש – איכזבה. המורות מצאו את עצמן לומדות במהירות בזק כיצד ללמד דרך הפלא החדש ״זום״ – מערכת שכלל לא תורגלה. למרות ההבטחות, הממשלה גם לא נערכה לסייע לתלמידים שאין ברשותם מחשב – כ-140 אלף תלמידים כאלה. לא ניתן מענה גם לתלמידים שחולקים מחשב עם עוד בנות ובני משפחה. ויש עדיין משפחות שכלל אינן מחוברות לאינטרנט. בפועל הגילאים הצעירים מתקשים מאוד בלמידה מרחוק, וגם לגדולים מדובר באתגר מורכב. ילדים רבים דווחו כמנותקי לימודים, יש עליה בדיכאונות בני נוער, ובבדידות. לכל אלו אין מענה. בפעמיים בהן הוחלט לפתוח מחדש את בתי הספר, ברוב הרשויות הדבר לא נעשה תוך תכנון מספיק.

10. מערכת החינוך קיבלה הנחיות לא ריאליות לשמירה על ריחוק חברתי
בתי הספר קיבלו הנחיות שממחישות את הניתוק בין הממשלה לבין מה שקורה בשטח, ומבהירות שמי שחיבר את ההנחיות בכלל לא חשב האם ניתן יהיה ליישם אותן בפועל. אין שום יכולת לשמור על קפסולות במתווה שנקבע ליציאה, לאכוף הנחיות לשמירת מרחק של שני מטר בין ילדים, להקצות שולחן לכל ילד, ולכפות על ילדים לחבוש מסיכות לאורך כל השיעור.

למורים רבים לא נמצאת תשתית ראויה ללמידה מרחוק ,  זה דבר אחד שלתלמיד מתנתק הזום במהלך השיעור, אבל זה אירוע אחר לגמרי שהמורה לא מצליח להתחבר.

למרות שהגל השני וכן גם השלישי  היה צפוי וכך גם החזרה ללמידה מרחוק, משרד החינוך לא נערך בזמן כדי לאפשר לכלל תלמידי ישראל ללמוד מהבית. ההכשרות למורים נעשו באיחור, ילדים רבים עדיין לא מחזיקים במחשבים או גישה לאינטרנט, והאינטרנט ממשיך להיות איטי באופן שמקשה על ניהול שיעורים און ליין. הממשלה הייתה יכולה לסכם עם חברות האינטרנט על רוחב פס מינמאלי לפי כמות הילדים במשפחה שיאפשר לכל התלמידים בכל המדינה ללמוד באופן ראוי ולהורים שלהם לעבוד מהבית – בו זמנית.

פעמים רבות מנהלי בתי הספר שאחראים על שלומם וחינוכם של התלמידים קיבלו הנחיות על פתיחה, סגירה, קפסולות ועוד מהתקשורת או מההורים. פעמים רבות הם נאלצו להיערך לשינויים באפס זמן.

מיומנה של מנהלת תיכון בימי קורונה:
כשאמרו לנו להמשיך ללמד תלמידים גם כשיש סכנת הדבקה, שתקתי.
כשאמרו לנו ללמד תלמידים ותוך כדי לוודא שהם עם מסכות על הפנים, שתקתי.
כשאמרו לנו ללמד תלמידים ולבדוק בכל יום שהביאו הצהרות בריאות, שתקתי.
כשאמרו לנו לשנות קפסולות ושיעורים בכל פעם לפי מצב הרוח של הממשלה באותו יום, ושוב למחרת, ושוב… שתקתי.
כשאמרו לנו לשנות קפסולות ולבנות מערכות מחדש ועוד הפעם ועוד… שתקתי.
כששלחו מתווה חדש הדורש שוב שינוי מערכת בחופשת חנוכה שכל כך חיכינו לה, שתקתי.
כשעבדנו יומם ולילה מהבית, למעשה "ישנו בעבודה" ואחר כך שמענו בתקשורת שהמורים נחים ומקבלים כסף בחינם, עוד ניסיתי לשתוק.
כשאמרו לנו להיכנס לבידוד בגלל שנחשפנו לתלמידים חולים במסגרת תפקידנו, שתקתי.
כשאמרו לנו שקודמים לקבלת החיסונים צוותי הרפואה והקשישים, שתקתי.
אבל הערב אני כבר לא שותקת.
הגעתי היום לאחת מערי הפריפרייה, בניסיון לקבל חיסון בסוף היום.
עמדתי עם עוד רבים שהגיעו במטרה דומה.
סיפרתי לשומר, לאחות ולעוד אחות שאני מנהלת תיכון, הבהרתי שאני פוגשת במסגרת תפקידי מדי יום עשרות תלמידים ואנשי צוות ואני מבקשת לקבל קדימות.
התשובה שקיבלתי: אין עדיפות למורים
(אפילו בין האנשים שעומדים בסוף התור ומקווים לקבל את השאריות של האמפולה!).
לתומי חשבתי ששר החינוך הודיע שהשבוע תורם של המורים?!
אז אמר. "אוטוקזוקט".
אדוני שר החינוך, אדוני שר הבריאות, פה איבדתם אותי.
אם אתם דורשים מאיתנו להגיע מדי יום לעבודה ולסכן את עצמנו בהדבקה ובכניסה לבידוד, היה עליכם לתת לנו עדיפות בחיסונים.
ואם לא, התכבדו וסגרו את בתי הספר, בוודאי כל עוד התחלואה גבוהה כל כך.
מזמן לא התביישתי ככה.
מזמן לא נעלבתי ככה.
פסית שיח, מנהלת תיכון דמוקרטי



אנשי החינוך עומדים בחזית (בשפת גלנט) ללא שום אמצעים מתאמים להיות בחזית כזו. כרגע יש כ 3000 מורים מאומתים 10000 תלמידים מאומתים.
כ 60000 אנשי חינוך ותלמידים בבידוד.
וכל זה תכניסו גם את העובדה שלאנשי החינוך אין מיגון!!!!!!! או תנאים סטריליים בסיסיים!!!!
ללמד 6 שעות עם מסיכה (ואני מורה לחנג שחייבת להישאר עם מסיכה גם כשהילדים לא ואנחנו המורים פעילים לא פחות מהתלמידים) זו שערורייה.
לצוותי הרפואה יש מיגון ותנאים סטריליים שאנחנו אנשי החינוך יכולים רק לחלום.
אז בבקשה אל תציגו את המאבק הזה אקט בריוני. תסתכלו על זה כאקט הכרחי לתת לאנשי החינוך את הכלים המתאימים להישאר בחזית.
נשמע לכם הגיוני שאסיר מקבל לפני אנשי החינוך חיסון????
אבל היי אנחנו ציבור שהיום זה באופנה לרדת ולרמוס את המעמד שלו.
מי הביריון עכשיו? רננה מידמן (חינוך 2020)
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp