חינוך כגורם כלכלי

גודל הכיתה:
מספר התלמידים בישראל גבוה מאוד בהשוואה לכלל האוכלוסייה. לשם השוואה, מספר תלמידי כיתות
א'-ט' בישראל גבוה בהרבה לעומת מדינות אחרות בעלות אוכלוסיות גדולות יותר: בלגיה, יון, צ'כיה,
פורטוגל, שוודיה והונגריה בהן מספר התושבים נע בין כ-8.9 ל-5.11 מיליון.
עלייה גדולה במספר התלמידים מביאה דרישה גדולה לכיתות, וכשקצב בניית הכיתות אינו מספק,
מספר התלמידים לכיתה גדל.
הנתונים המוצגים בתת הפרק מתייחסים לחינוך היסודי ולחטיבת הביניים )כיתות א' –ו' ו-ז'-ט'(. אין
מידע על גודל הכיתות בחטיבה העליונה )כיתות י'-י"ב(, כיוון שאין משמעות לגודל כיתת האם בשלב
חינוך זה, מאחר שקיימים בו פיצולי כיתות רבים למקצועות בחירה.
התרשים הבא מתייחס רק לחינוך הרגיל ואינו כולל כיתות חינוך מיוחד. גודל כיתה משקף את כיתת
האם בפועל ללא התחשבות בפיצול כיתות ותוספת שעות רוחב. יש לציין כי כיתות החינוך המיוחד הן
כיתות עם מספר תלמידים נמוך בהרבה והכללתן בחינוך הרגיל יוריד את שיעור הצפיפות התלמידים
בכיתה.

בשני שלבי החינוך יסודי וחטיבות הביניים, ממוצע התלמידים לכיתה בישראל גבוה מממוצע OECD.
בחינוך היסודי לומדים 3.26 תלמידים בכיתה לעומת 1.21 תלמידים בממוצע ה- OECD ,פער של כ-
%25 .צפיפות התלמידים בכיתה בחטיבות הביניים גדולה יותר בישראל בכ-%21( 1.28 תלמידים
בישראל מול 3.23 ב-OECD.)
בחינוך היסודי ישראל נמצאת במקום ה-28 מתוך 30 מדינות בצפיפות התלמידים בכיתה, לפני יפן
וצ'ילה, ובחט"ב במקום ה-26 מתוך 30 מדינות, לפני קוסטה ריקה, קולומביה, צ'ילה ויפן.
מתוך כלל המדינות החברות ב-OECD ממוצע התלמידים לכיתה בחינוך היסודי נע בין 0.16 תלמידים
בקוסטה ריקה ל-0.31 בצ'ילה. בחט"ב מספר זה נע בין 2.16 תלמידים בלטביה ל-3.33 בקוסטה
ריקה.
ממוצע התלמידים לכיתה בישראל היא בין הגבוהים ביותר בארגון. עם זאת, הצפיפות היא לא השינוי
העיקרי שיש לבחון. חשוב לבדוק את מאמץ המדינה בפתיחת כיתות לאורך השנים לאור גידול מספר
התלמידים בתקופה זו. הגידול בישראל הוא בין הגבוהים במדינות ה – OECD.
יש להדגיש כי קיימות מדינות ב-OECD בהן צפיפות התלמידים בכיתה הצטמצמה לאורך השנים בגלל
ירידה דרסטית במספר התלמידים במיוחד כאשר מדינות סוגרות כיתות בשיעור נמוך מזה של ירידת
מספר התלמידים.

בין 2010 ל-2019 מספר תלמידים בני 14-12 בישראל גדל ב-%2.18 .עם שיעור זה, ישראל מדורגת
במקום הראשון מתוך כל מדינות ה-OECD .עם זאת, מספר התלמידים ברוב מדינות ה-OECD ירד
באותה תקופה. בממוצע ה-OECD מדד זה יורד ב-%6.2 .בחמש מדינות מספר התלמידים ירד בשיעור
גבוה מ-%10 :הונגריה, קוריאה, ליטא, פולין וסלובקיה.
ישנן מדינות כמו ישראל, צרפת וספרד בהן שיעור השינוי בממוצע תלמידים לכיתה נמוך משינוי סך
מספר התלמידים. תופעה זאת מצביעה על פתיחת מספר הכיתות החדשות בתקופה הנבדקת. בטווח
שנים זה, מספר התלמידים בארה"ב גדל ב-%9.3 וצפיפות התלמידים בכיתה גדלה ב-%5.7 לצד
סגירת כיתות בשיעור של %6.3.בתקופה הנבדקת, גדל מספר התלמידים בני 14-12 בישראל ב-%2.18 ממוצע תלמידים לכיתה ירד
ב-%4.4 ויחס מספר הכיתות ותלמידים בישראל גדל ב-%7.22 כך שבטווח שנים זה, למרות העלייה
במספר התלמידים, ממוצע התלמידים לכיתה נמצא בירידה. מאידך במדינות, כמו סלובקיה, גרמניה
וקוריאה, ממוצע תלמידים לכיתה ירד כתוצאה מירידה במספר התלמידים. נתונים אלו מעידים על
התגייסות מדינה בתחום שיפור סביבת הלימוד..

מספר ימי הלימוד בישראל הוא 214 יום בחינוך היסודי לעומת 186 יום ממוצע  OECD
בכל שלב חינוך מספר ימי הלימודים בישראל גבוה בהרבה מזה שבממוצע ה-OECD ,הפרש של
%1.15 ביסודי, %2.11 בחט"ב ו-%2.6 בחט"ע. הסיבה העיקרית היא שבישראל התלמידים לומדים
6 ימים בשבוע לעומת 5 בממוצע בארגון.
ב-OECD מספר ימי הלימודים משתנה רק במעט בין שלבי החינוך. בישראל לעומת זאת מספר ימי
הלימודים בשנה יורד מ-214 ימים בחינוך היסודי ל-194 ימים בחט"ע, ירידה של 20 ימים. הסיבות
העיקריות לירידה זאת הן ההתחלה המוקדמת יותר של חופש הקיץ בחינוך העל יסודי וימי המבחנים
בחט"ע שחלקם מתקיימים על חשבון ימי הלימוד.
בהשוואה למדינות האחרות ב-OECD ,ישראל היא המדינה עם מספר ימי הלימודים הגבוה ביותר
בחינוך היסודי ובחטיבת ביניים. בחטיבה עליונה היא מדורגת במקום הרביעי אחרי איטליה, קולומביה
וקוסטה ריקה. בקהילה הפלמית בבלגיה מספר ימי הלימודים הוא הנמוך ביותר בכל שלבי החינוך:
159 בחינוך היסודי ו-161 בחט"ב ובחט"ע .
ישראל נמצאת בין המדינות בהן מספר שעות לימוד החובה הוא בין הגבוהים. לדוגמא, בחינוך היסודי, ישראל נמצאת במקום השמיני, מתוך 36 מדינות בהשקעת שעות לימוד חובה בממוצע לשנת לימוד, אחרי דנמרק, הולנד, ארה"ב, צ'ילה, אוסטרליה, קולומביה וקוסטה ריקה.

ב-2020 ו-2021 מגפת הקורונה שנתה לגמרי את חייהם של תושבי מדינות ה-OECD .הפחד הגדול
של מספר גבוה מאוד של נפטרים אילץ את רוב המדינות בארגון לנקוט בצעדי מניעה דרסטיים.
אסטרטגיית הלחימה נגד המגפה שונה ממדינה למדינה. עם זאת, כדי להאט את מהירות התפשטותה
מדינות רבות סגרו את בתי הספר שבהם הופיעה המחלה ומדינות אחרות סגרו את כל מוסדות החינוך.
כדי לא להשבית לגמרי את מערכות החינוך כמה מדינות, ביניהן ישראל, ארגנו לימודים מרחוק.
מגפת הקורונה השפיעה בכל העולם על מערכות החינוך ובפרט על מערכות שעות הלימוד לפי מקצוע.
השנה בגלל הנגיף שונתה המערכת בישראל כדי להוסיף בה גמישות. השינויים המרכזיים הם:  שעות הלימוד הן בדרך כלל בקבוצות קטנות )כמה שעות בודדות לקבוצות קטנות של
תלמידים( ושאר השעות הן שעות למידה מרחוק מהבית, כגון בזום.  ניתנו המלצות לאופן חלוקת שעות הליבה כמו אשכול שפה, מתמטיקה ומדעים, אנגלית,
חברה, רגשי ותנועתי בהתאם לשכבות הגיל.  אשכולות לחינוך יסודי הוצעו לתכנים לימודיים. בחט"ב ובחט"ע גמישות אנכית של שלוש שנים
)בכל מקצוע כל השעות של 3 השנים ביחד( מאפשרת למנהל בית הספר ולמורים להתאים
את תכנית הלימודים בהתאם לצרכים. (מקור)

שימוש רשתות חברתיות בחינוך