ארכיון הקטגוריה: חינוך

טכנולוגיה- השינוי בשימוש טכנולוגים משתנה עם הזמן ומה שנכון היום איננו נכון למחר. הילדים של היום אינם מזהים את הטכנולוגיה שאנו השתמשנו שהינו יותר צעירים. השימוש בטכנולוגיה מתקדם בקצב ענקי כי פעם לפעמים אנו לא יודעים להשתמש בטכנולוגיה העתיקה (יחסית) או החדשה , הפערים יכולים למדוד את האדם לפי איזו טכנולוגייה הוא משתמש (למשל חלונות 7 או חלונות 10), והשינוי ב אמצעי (ווקמן CD או טלפון נייד). (דיוייס).

למה השתמשנו בעפרון בקשר לקסטה (קלטת)? איך משתמשים בטלפון חוגה? טרנזיסטור של פעם לעומת רדיו אינטרנטי. קלטת וידאו שלקחנו מבלוקבסטר לעומת צפייה בנטפליקס. המדריכים למניהם ספרי הטלפונים של פעם (דפי זהב), השימוש במפות או בוויז.

לסיכום

טכנולוגיה זה דבר מוגבל בזמן הטכנולוגיה שהשתמשנו בעבר איננה ישימה לעתיד, טכנולוגיה זה דבר מתחדש, כמובן שלדעתי חשוב איך פעם השתמשו בטכנולוגיה ולפעמים זה טוב , אבל השימוש בטכנולוגיה עלול לגרום לניוון מחשבתי. עוד דבר שאנו רואים זה זליגה לעיתים מטכנולוגיה עכשווית לטכנולוגיה ישנה רטרו ודוגמא לכך שהיום מוכרים יותר תקליטים מ CDS.

השימוש בטכנולוגיה עלול לדרג את האדם ורמת חשיבתו האם הוא יודע להפעיל רק טכנולוגיה ישנה או לא הפנים את הטכנולוגיה החדשה.

https://youtu.be/KG78LE8Wr3A

שימוש בסמרטפון גורם לניכור

שימוש בטלפון סוללרי גורם לניכור. בוודאי שמתם לב שכל משפחה שיושבת לאכול פותחים כל אחד מחברי המשפחה את הנייד  ואין אינטראקצייה של דיבור בין בני המשפחה.הכי מצחיק שלפעמים האינטראקציה היחידה היא השימוש בתוכנת וואטסאפ על מנת להעביר מסר. המסר בדרך כלל איקוני ומשתמש באימוג'י על מנת להביע רגשות. בשנים האחרונות, הפך הטלפון הסלולארי למכשיר תקשורת רב תכליתי המאופיין בטכנולוגיות מתקדמות המשתנות בקצב מהיר. השימוש בישומון הוא מאופיין על ידי קבוצת גיל למשל רוב התלמידים משתמשים באינסטגרם ובקרב המורים פחות…

יש הימנעות להשתמש באותה רשת חברתי למשל הילדים אמרו לי שהם לא בפייסבוק כי ההורים  שם. ואנו עדים למשל כי שימוש  בצ'אט הוא תלוי גאוגרםיה  למשל בארה"ב משתמשים במסנג'ר יותר בוואטסאפ.. לעומת ישראל שהיא משתמשת בוואטסאפ יותר מאשר מס'נגר.

ראיתי גם שיותר תלמידים שולחים הודעות דרך האינסטגרם. מכו נובע שהשימוש בערוץ התקשורת הוא תלוי חברתי  וכל חברה משתמשת בערוץ ההתקשרות הנוח לה ביותר.

אנו עדים כי השימוש בנייד גורם פחות ופחות לשימוש בכתב, ויותר שימוש בתמונות או בהקלטת קול על מנת להעביר את המסר. השימוש בנייד חודר למערכת החינוך אבל האם השימוש בו באמת גורם לאינטראקצייה חיובית בין התלמידים לבין עצמם ובין התלמידים למורים ממליץ לקרוא כתבה זאת.

לסיכום  שימוש בטלפון נייד במערכת החינוך, יכול להיות שהוא יעיל אבל נמצא שיש שימוש םוחת בשפה המדוברת. אנו עדים לשימוש מוגבר בתמונות איקונים  וסרטי וידאו על מנת להעביר מסרים ורגשות. 

סלולר בבית הספר!

 משרד החינוך יאסור על תלמידים להשתמש בנייד בבית הספר

לאור הסכנות הרבות שיש בכך שתלמידים מביאים טלפונים ניידים לבית הספר, משר החינוך יוצא בהוראה לבתי ספר, כי תלמידים לא יוכלו להשתמש בנייד במהלך שעות ביה"ס (חינוך)

שר החינוך הזמני, הרב רפי פרץ, הודיע היום (חמישי) על הוראה חדשה שתאסור על השימוש בטלפונים ניידים וסמארטפונים בבתי הספר היסודיים. האיסור על שימוש בטלפונים הניידים יחול גם בזמן ההפסקות.

בעקבות ההוראה החדשה, יוציא משרד החינוך חוזר מנכ"ל שיאסור על תלמידים להשתמש בטלפונים שלהם בתוך בתי הספר. לפי ההוראה החדשה, התלמידים יוכלו להשתמש במכשירים הניידים רק בשער הכניסה לבית הספר, או ביציאה ממנו, וכאמור לא ניתן יהיה להשתמש בהם בהפסקות.

עד כה משרד החינוך הוביל מדיניות שהעניקה אוטונומיה למנהלים ולמורים בכל הקשור לשימוש במכשירים ניידים. על פי המדיניות הישנה, הותר למנהל ולצוות המורים לקבוע את התקנון לגבי שימוש בניידים בשטח בית הספר. אלא שכעת מדיניות האוטונומיה הגיעה לסיומה.

בתקופה האחרונה, מורים מנסים לשלב את המכשירים הניידים כחלק מאמצעי הלימוד בכיתות הלימוד. ואולם, ההוראה החדשה תאסור גם על מאמצים אלה, ותאשר לימודים רק באמצעות מחשבים ניידים או טאבלטים – במידה שיש כאלה לתלמידים.(הניסיון לדעתי איננו חוקי ונוגד גם כיום את הוראות החוק ותקנות משרד החינוך)..

על פי חוזר מנכ"ל ע' 1(א) של משרד החינוך, כל שימוש בטכנולוגיה אישית בכלל ובטלפון נייד בפרט במהלך השיעור ובזמן בחינות אסור בהחלט. יש להשאיר את המכשיר בתיק כשהוא במצב סגור וכבוי. אין להציבו בשום מקרה על השולחן בכיתה. השימוש במכשיר במהלך פעילות מחוץ לבית הספר ייעשה בהתאם להוראות הצוות.

צילום בזמן שיעור באמצעות הטלפון הנייד אסור בהחלט.  צילום במהלך פעילות מחוץ לבית הספר ייעשה בהתאם להוראות הצוות ובתנאי שלא יפגע בכבודו של המצולם ובצנעת הפרט שלו.

מומלץ לא להביא כלל מכשירים ניידים  לבית הספר (פרט לסיכון מהקרינה, המכשירים משמשים יעד לגנבות, למסחר ובאופן עקיף לאלימות בבית הספר). בכל מקרה של הבאת המכשיר יש ליידע את התלמידים ואת הוריהם כי בית הספר אינו אחראי לנזק שייגרם לו, לאבדנו או לגנבתו. הנהלת בית הספר רשאית לאסור הבאת מכשירים ניידים לבית הספר או להגביל את השימוש בהם בהתאם להחלטות הצוות. בכל מקרה תהיה המדיניות הבית-ספרית  בהלימה להנחיות לעיל.

עם זאת, בחוזר המנכ"ל שפרסם המשרד בספטמבר 2011 נאמר כי "יש לקיים הסברה מותאמת לגיל התלמידים ולעולם המושגים שלהם שמטרתה הקניית הרגלי שימוש נכונים ומושכלים בטלפון הסלולרי, ובה יש לפרט לתלמידים מה הם הרגלי השימוש הנכונים. יש להטמיע הרגלים אלה בחיי היום-יום ולהחילם על כלל קהילת מוסד החינוך". כמו כן להנחיה מצטרפות המלצות כגון קיצור משך השיחה, שימוש באוזניה וכו'.

מה קורה בפועל בבתי הספר?

בשלב זה ההוראות יהיו בתוקף רק בבתי הספר היסודיים. בחטיבות הביניים ובתיכונים המדיניות שלפיה מנהלי בתי הספר והמורים בשיתוף ההורים יכולים להשפיע על המדיניות הקשורה למכשירים הניידים לא תשתנה.

השר פרץ אמר כי "עשינו סקר בקרב הורים וגילינו שהרוב רוצה שיהיו הגבלות על השימוש בטלפונים חכמים בבתי הספר. ההשפעות ל ההתפתחות של הילדים, המרחב החברתי ועל יכולות קשב וריכוז הן קריטיות בגילאי היסודי".

מסכים

מסכים

מסכים למה אני מתכוון למסכים, מסכים מה זה המסכים מסכים זה קולנוע, טלוויזיה וטלפונים סוללרים (וטאבלטים ומחשבים).. לאחרונה אני עד להורי תלמידים טוענים שמסכים והצפייה בהם, גורמים להפרעת קשב וריכוז.

שימוש בטכנולוגיית המידע במערכת החינוך

שימוש בטכנולוגיית המידע -מסכים ורשתות חברתיות במערכת החינוך

דר ניר ברוש טוען שיש קשר בין מסכים להפרעות קשב וריכוז."הרופאים ואנשי חינוך. איגוד רופאי הילדים האמריקאי למשל, מזהיר מעל לעשור מפני השפעות הטלוויזיה והמחשב על הילדים ובני הנוער. המלצותיהם של הרופאים האמריקאים הן על הגבלה של עד שעתיים ביום לצפייה. עבור קבוצת ילדי הגן ההמלצות לשמירה על מוחותיהם של הילדים הן להגבלה של עד שעה אחת ביום בלבד – מכיוון שככל שהגיל צעיר יותר, מידת הנזק האפשרי גבוהה יותר. וככל שאנו יורדים בגילאים, לעבר גיל צעיר יותר, פוטנציאל הנזק לעתיד עולה- לפעוטות עד גיל שנתיים מזהירים הרופאים, אסור לצפות מעל לשעה ביום בשל הנזק הצפוי מאוחר יותר בחייהם.".

נמצא ע"פ דר בראש שיש קשר גם בין השמוש במשחקי מחשב להפרעת קשב וריכוז. ילדי ישראל חשופים למסכים הרבה מעל הממוצע העולמי החשיפה כוללת גם שימוש ברשתות חברתיות אפילו חלק מהילדים רוצים להיות יוטיברים- משתמשים בוידאו בצורה מקצועית. דר ניר בראש מסכם:

"אם ראינו את הקשר בין צפייה במדיה על סוגיה השונים לבין פגיעה ביכולת הקשב והריכוז, וראינו את הנתונים המדאיגים ביחס לבני הנוער בישראל, נוכל להבין שאנחנו נמצאים על מדרון חלקלק, שאל תוכו אנו גולשים בתקופה הנוכחית מבלי משים. במילים פשוטות- הילדים והנוער בישראל נמצאים בסיכון גבוה ביותר לסבול מהפרעות קשב וריכוז בהווה ובעתיד, בגלל החשיפה האדירה לטלוויזיה ולמחשב.

המציאות היא כזו שאנו עשויים לשאול את עצמנו בעתיד הלא כל כך רחוק מדוע לא עשינו ביחס לכך שום דבר, ולא התערבנו כשעוד היה ניתן לעצור את המגמה הזו בעודה באיבה?

עצירת מגמה זו דורשת את התעוררותם והתערבותם של מספר גורמים משפיעים, שחבירתם תוכל ליצור שינוי אמיתי בנושא זה- הורים, אנשי חינוך, אנשי רפואה ומעצבי דעת קהל- על ידי בניית תכניות אסטרטגיות ונקיטת פעולות לשינוי המצב. הרי מדובר כאן על פגיעה בעתידם של ילדינו- לא פחות מכך.

לצערנו אנו יודעים כי 'טחנות הצדק עובדות לאט', ועד שפעולה גורפת כזו תקרה מומלץ לקחת צעד של אחריות אישית, ולאמץ את המלצתם של הרופאים האמריקאים להורים ולצמצם את הצפייה הכוללת בטלוויזיה ומחשב לשעתיים ביום, ובגילאי גן להגביל עד שעה.

בסיכומו של דבר התערבות הורית היא אחד מהמפתחות החשובים ביותר לטיפול ומניעת הפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות בילדים, כפי שעולה שוב ושוב ממחקרים בתחום. את השורה התחתונה היטיב לנסח ד"ר טיאמאייר, רופא וחוקר שהיה בין מובילי המחקר על הפרעות קשב וריכוז בהולנד לאחרונה: 'ילדים רבים 'מגודלים' כיום על ידי הטלוויזיה, מכיוון שהטלוויזיה שומרת עליהם יותר שקטים ופחות לוחמניים וחסרי מנוח. אך בסופו של דבר, הטלוויזיה אינה מהווה תחליף ראוי ומספק לתפקידם של ההורים בחיי ילדיהם'.

צו השעה אם כן מכוון למהלך הסברתי נרחב, שבו סכנות הצפייה בטלוויזיה והשימוש במדיה יוסברו בצורה בהירה להורים ולדור המחנכים הנוכחי. באופן הזה נוכל להטות את המגמה המדאיגה הנוכחית, ולהבטיח עתיד טוב יותר עבור ילדינו."
"ד”ר דימטרי כריסטקיס, מרצה לרפואת ילדים באוניברסיטה בוושינגטון, ומי שביצע את המחקר, מודה שהמחקר היה מוגבל. הוא ביסס את נתוניו על סקירה קודמת של אימהות שרק נזכרו בהרגלי צפייה של ילדיהם בתקופת ילדותם המוקדמת ולא כאלו שדיווחו על כך ב”שידור חי”. דיווח בדיעבד עלול להטעות משום שלא תמיד תשובות שנשלפות מהזיכרון הן מדוייקות.
מה גם, שהמחקר מתייחס לקשר בין צפייה בטלויזיה לבין קשיי קשב וריכוז באופן כללי ולאו דווקא בקשיים שהם מאובחנים: הנשאלים מעולם לא התבקשו לפרט באם ילדיהם מאובחנים באופן רשמי בהפרעת קשב וריכוז.
בשורה התחתונה: אפשר להפסיק עם רגשי האשם. עובדתית, ילדים שראו מעט טלויזיה – או בכלל לא – מאובחנים כיום עם הפרעות קשב וריכוז (ADD/ADHD), ושפע של ראיות מובילות לכך שהסיבות להפרעה זו הינן גנטיות.
בנוסף, קיימים מחקרים – כמו זה של טרסה סטיבנס פסיכולוגית חינוכית וד”ר מירים מלסו מאונברסיטת לובוק בטקסס – הרואים קשר קלוש בין צפיה בטלויזיה לבין הופעת הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז. (הקשר בין צפייה בטלויזיה לבין הפרעות קשב וריכוז).

באותו מאמר נאמר "אין קשר ישיר בין הפרעות קשב וריכוז לבין צפיה בטלויזיה אבל לדברי ד”ר קריסטקי, המהירות בה נעים האייטמים על מסך הטלויזיה והמחשב יכולה לפגוע במוחם של ילדים קטנים ולגרום להם לבעיית ריכוז במשימות איטיות שדורשות מחשבה. הוא מסביר שבניגוד לחיים האמיתיים, התמונות בטלויזיה רצות במהירות גבוהה מאוד ומלמדות את התינוק לחשוב שזה קצב נורמלי. כך, חשיפת מוחו המתפתח של הילד לטלויזיה מביאה לגירוי יתר של המוח ולשינוי תמידי בתהליך הריאקציה הכימית שמתרחש בו.
הטלויזיה יוצרת רעש תמידי שיכול להתנגש עם הדיבור הפנימי של הפעוט, באמצעותו הוא לומד לחשוב על פתרון לבעיות ולרסן תגובות אימפולסיביות, אומר ג’אן היילי, פסיכולוג ומומחה למדעי המוח. שתי הסוגיות שלהלן יכולות להביא להחרפת הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז, בייחוד לאלו שיש סבירות גנטית שההפרעה תופיעה אצלם בשלבים מאוחרים יותר."
גם אני חושב שיש לאפשר שימוש במסכים , אבל יש להגביל למספר שעות יש הממליצים לשעה שעתיים ביום אני חושב יותר.
המסכים כולל את הטלפון החכם שהשימוש בו גדל והולך בידי הילדים " "מה שהיה לפני 10 שנים זה לא מה שיש לנו היום. ילדים בני 5 כבר שואלים את עצמם אם יש להם הפרעות קשב וריכוז. מה שהראנו במחקר זה שלפני 10 שנים היו 7 אחוז בעלי הפרעות קשב והיום יש פי שניים". טוען ד"ר מיכאל דוידוביץ' ממכבי הוביל מחקר שעסק בהפרעות קשב אצל ילדים ובני נוער.

מספר מחקרים בחנו את הקשר בין צפייה מוגזמת בטלוויזיה בגיל צעיר מאוד לבין התפתחות ADHD מאוחר יותר בילדות.
למרות שעדיין לא ניתן לקבוע בצורה חד משמעית שעודף טלוויזיה גורם ל- ADHD, ניתן להסיק שצפייה של מספר שעות ביום בטלוויזיה, בגילאים 1-3 שנים, עלולה לתרום לבעיות קשב וריכוז בשלב מאוחר יותר בחיים.
כיום, מרבית המתבגרים משתמשים בסמארטפונים וב"מסכים" אחרים כגון: מחשב, אייפד וכו', לשם פעילות ברשתות חברתיות, משחקים ועוד. אמצעי טכנולוגיה אלה הינם מפתים ומהנים, אולם לצד היתרונות שלהם, בשנים האחרונות מתפרסמים מחקרים אודות ההשפעה השלילית שיש לשימוש תדיר באמצעי טכנולוגיה אלו.
מצד שני יש מחקרם שמוכיחה את השםעתם החיובית של משחקי מחשב על אופן קבלת החלטות של ילדים. לכן לומר שהשימוש במסכים פוגע בתלמידים איננו מובהק כמו הטיעון שהשימוש במסכים תורם ליכולות שונות כמו קבלת החלטות אצל הילדים. ד"ר אייל דורון בספרו להמציא מחדש בהוצאת כתר רואה בעין חיובית שימוש במסכים. בתהליך הלמידה מומלץ.
בעוד שזה קשה עד בלתי אפשר למנוע מהילדים לחלוטין לבלות מול המסכים, אפשרי ואף מומלץ להחליט מראש "כמה זמן?" ו"מתי?". החליטו מהו פרק הזמן הסביר בעיניכם לשימוש במחשב/בטלוויזיה ומה הוא הזמן המתאים לכך במהלך היום, שתפו את ילדכם בכך והתמידו !
המסכים חושפים את התלמידים לעולם תוכן רחב ולשלל תכנים שלא תמיד מתאימים להם. חשוב לבקר את התכנים שאליהם הם חשופים ולצמצם את החשיפה לתכנים שעלולים לפגוע בהם. כדאי לצמצם חשיפה לפרסומות (למשל על-ידי צפייה בDVD במקום סרט בטלוויזיה) ולתכנים בעלי אופי אלים או מיני (ניתן להיעזר בסיווג הצפייה). בנוסף, חשוב להשגיח על השימוש באינטרנט והגלישה וכמובן ביקורת על השימוש ברשתות החברתיות. כמו פיסבוק אינסטגראם יוטיוב וכד'. כיום, קיימות אפליקציות אשר תומכות בשימוש בטוח באינטרנט,  ושירותי "גלישה בטוחה" של ספקיות האינטרנט.

יש הטוענים ששימוש במסכים גורם לנזקים בריאותים ולכן יש להגביל את זמן השימוש במסך.

מה דעתכם בנושא?

שימוש בטכנולוגיה בחינוך 2

במאמרים רבים דנים בשימוש טכנולוגיה בחינוך, גילינו גם שרוב המתנגדים לשימוש טכנולוגיה בחינוך הם המורים וההורים כל אחד מסיבותיו שלו.

  • בקרב התלמידים קיים רצון עז לשימוש בשיטות למידה המערבות טכנולוגיה.

נמצא שהתלמידים הם מאד רוצים להשתמש  בטכנולוגיה בבית הספר  תוך שימוש בעיקר בטלפון החכם הנמצא במילא ברשותם. בבתי ספר רבים קיימת מגבלה של שימוש בטכנולוגיה בשל תשתית ומכשירים חסרים ובלתי תקינים.יש בעיה של קליטה או אין WIFI בכלל. לכן השימוש בנייד של התלמיד הוא הכרחי.

בקרב מורים רבים קיימת רתיעה משימוש בטכנולוגיה הנובעת מחוסר ידע, חוסר בטחון בתקינות המערכות, מחסור בזמן להבניית שיעור בו נעשה שימוש בטכנולוגיה ובנוסף דעות קדומות אודות טכנולוגיה ותרומתה לחינוך.

מדוע דווקא בבית הספר לא משתמשים בטכנולוגיה?
השימוש בטכנולוגיה הוא תלוי בנו ,כיוון שהשינוי תמיד מתחיל מאיתנו, כל אחד ואחת מאיתנו יכול לחשוב עם עצמו האם הוא משתמש יותר בטכנולוגיה בהוראה. או בחייו האישיים בעבודתי כמורה מצאתי אצל חלק מהמורים והמורות שפגשתי, קיימת תפיסה בסיסית כי השימוש בטכנולוגיה אינו הדבר הטוב עבור הילדים. חלק מהמורים ציינו כי השימוש בטכנולוגיה הוא קר מנוכר  ואינו נראה כתהליך  חיובי . המורים שרואים את הטכנולוגיה כקרה ומנוכרת נמנעים להשתמש בה, מתוך תחושה שהטכנולוגיה תוביל את ההוראה שלהם להיות פחות אישית וקרובה לתלמידים. (בעיקר בכיתות  של בית הספר היסודי). מורים רבים שאלו אותי האם הטכנולוגייה והבינה המלאכותית יחליפו את המורה,
לדעתי תפקיד המורה הוא הלעבור מניהול ידע לניהול תהליך הלמידה.

אחת הבעיות בשילוב טכנולוגיה בחינוך למרות שמורים מעוניינים לשלב טכנולוגיה בכיתותיהם, נובעת מהבעייה  שהם אינם יכולים להיסמך על המערכות הטכנולוגיות שבית הספר מציע להם. כלומר ציוד קצה תשתיות, ואינטרנט  ומחשבי איטי.חלק והמורים חוששים שהכנסת הטכנולוגיה לכיתה, ובמיוחד שימוש בטלפון החכם, תוביל לאובדן השליטה שלהם בכיתה.בחלק מהמקרים אני יכול להעיד שפשוט מדובר בחוסר ידע ומיומנות או טכנופוביה בלתי מוצדקת שאינה קשורה ליכולת האמיתית של המורה.

החינוך בעתיד

החינוך בעתיד

החינוך בעתיד חייב להשתנות אני מאמין שבעשר השנים הקרובות ילדים עדיין ילמדו במסגרות הדומות להיום כי מערכת החינוך היא מערכת שמשתנה באיטיות , כו אני חושב על פי מחקרים שאנו נלמד היסטוריה ספרות, תנך. תפקיד המורים בכיתות הנמוכות הוא לא כל כך ללמד אלא להיות שמרטפים.
לפחות עד כיתה ט' יש להקנות לתלמידים כלים (טכנולוגים) על מנת להשתלב בעולם המחר.
על מנת לשפר את תהליך החינוך יש להורים היכולת להתערב בתוכניות הלימוד בבית הספר.
רק שיתוף פעולה בין אנשי חינוך מהעירייה (או המועצה) הורים  מורים ומשרד החינוך יאפשרו לחינוך אפקטיבי בבית הספר.

חינוך ומדיה חברתי

חינוך ומדיה חברתית

לפי העתידני החינוך  למודי קריאה וכתיבה חשבון ושפות ילמדו באופן מושכל ודינמי יותר עם אימוץ המכשור הטכנולוגי כבר בגיל צעיר.

החינוך בעולם עומד להשתנות, וכמעט כולם כבר מסכימים על כך: מורים, מנהיגים חינוכיים, הורים, חוקרי חינוך והוגים בתחום החינוך.

  • כבר היום אנחנו יודעים שבעתיד המורה לא יעמוד בקדמת הכיתה וירצה באופן פרונטאלי לתלמידים, תוך שהוא מלמד בקצב קבוע והתלמידים צריכים לנסות להתאים את עצמם לקצב שלו.
  • כבר היום אנחנו יודעים שהלמידה בעתיד לא תתרחש רק בכיתה ולא תתקיים בישיבה ובטורים, עם ספרים ומחברות.
  • כבר היום אנחנו יודעים שבבית הספר של העתיד, המושג "להעביר את החומר" לא יהיה קיים.
  • כבר היום אנחנו יודעים שבעת הלמידה בעתיד, התלמידים לא יהיו פאסיביים.

(הגיע זמן חינוך)

מערכת החינוך של היום בעצם אם תבדקו שייכת לאתמול, רוב המורים וקובעי המדיניות לא מעודכנים בחדשנות. זה נראה  בתוכני הלימוד והדגש הוא עם מידע רב ושינונו,  לפי פוסטמן יש צורך לדעת איך לטפל במידע ולהפכו לידע . הכלים שיצטרכו תלמידי המחר הוא איך  לסנן את המידע, איתור מידע אמין. והפקת המידע לידע רלוונטי.

אז איך אני רואה את החינוך בעתיד.

בעתיד לא יהיה צורך בבתי ספר במתכונתם הנוכחית, תהליך הלמידה יהיה יותר מהבית  ובתי הספר יהיו מקום שנועד לחנך ולא לתת מידע, לכן יש לקרוא לבתי ספר בתי חינוך.

כבר היום אנחנו יודעים שבעתיד החינוך יהיה מותאם אישית
היתרונות של חינוך מותאם אישית, הנקרא גם חינוך פרסונלי, הנם אדירים. בחינוך פרסונלי המורות והמורים מפסיקים להיות "שוטרים" ומעבירי ידע והופכים להיות מנחים ויועצים הנמצאים בקשר קרוב ונעים עם התלמידים. זמנם של המורות והמורים מוקצה בצורה נכונה יותר והם פחות עמוסים. אסטרטגיות ההוראה של המורה יעילות יותר ומובילות להצלחה רבה של התלמידים. המורה יכולה להגיע לכל תלמיד ותלמידה בצורה הטובה ביותר. בחינוך פרסונלי המורה והתלמידים נהנים ממערכות יחסים משמעותיות זה עם זה, ואף תלמיד אינו נשאר מאחור. בחינוך פרסונלי כל תלמיד ותלמידה נמצאים במרכז הלמידה וממצים את הפוטנציאל שלהם. התלמידים מבינים את החשיבות של הלמידה עבור כל אחד ואחת מהם באופן אישי, מאותגרים מהלמידה ובעלי מוטיבציה רבה ללמוד. הישגי התלמידים משתפרים וסיכוייהם להצליח בהמשך דרכם עולים. מערכת החינוך הפרסונלית נהנית מהתייעלות, משביעות רצון גבוהה של התלמידים, המורים וההורים. וברמה הארצית – הפערים מצטמצמים, וצמצומם מוביל לצמיחה כלכלית וחברה חזקה יותר. (הגיע זמן חינוך).

בשיח החינוכי-חברתי-כלכלי יש למאה ה-21 מעמד לוגי ומוסרי קריטי, שכן כל תכליתו היא להכין את תלמידיו לחברה שבה הם עתידים לחיות ולעבוד. מנקודת המבט חדורת המטרה של השיח הזה, מטרת החינוך היא להקנות לתלמידים כלים חיוניים להשתלבותם בסדר החברתי-כלכלי של המאה ה-21 .
השיח הזה מכונן את המאה ה-21 בעיקר כאתר עבודה גלובלי וטכנולוגי עתיר כוחנות והמצאה. המאה ה-21 היא שוק עולמי שבו יחידים, חברות, תאגידים ומדינות מתחרים על ’נישה' השבה ומאלצת את החינוך לצייד את תלמידיו ב'מיומנויות המאה ה-21 ,'ב'כישורי המאה ה-21 ,'ב'יכולות המאה ה-21 'וכדומה, כדי שיוכלו להתחרות על הנישה הפרטית שלהם בשוק המקומי ולסייע למדינה
להתחרות על הנישה שלה בשוק העולמי.השיח החינוכי-חברתי-כלכלי מכונן או מתאר )אם להיצמד לקו מחשבה ֵראליסטי( את המאה ה-21 כמאה חסרת יציבות ומפחידה. יחידים, חברות, תאגידים ומדינות מאוימים תדיר על ידי הגלובליזציה המחלישה את המדינות ואת יכולתן לספק לאזרחיהן רשתות ביטחון. כיוון שהמאה ה-21 בגרסה זו נחווית היטב על ידי האזרחים-ההורים, הקריאה של החינוך להכין את ילדיהם אל המאה ה-21 נקלטת היטב. האזרחים-ההורים רוצים להבטיח לילדיהם עתיד כלכלי באמצעות החינוך — ִ באמצעות הכלים והתעודות שהוא מספק. קברניטי המדינה המטלטלת בכלכלה
הגלובלית נענים לרחשי הציבור ומאיצים בחינוך להיערך בהתאם. (ענת זוהר).
לדעת רבים "ההתמכרות" למסכים היא צורך חברתי שיש לרתמו לתהליך הלמידה. עם התרחבות השימוש באינטרנט, במכשירים ניידים, ובטכנולוגיות נוספות שרווחות בתחום החינוך,השתנתה התפיסה בנוגע לאוריינות כיכולת לקרוא ולכתוב שינויים אלה קראו תגר על פרדיגמות מסורתיות בחינוך שראו במעשה החינוכי פעולה המתרחשת פנים-אל-פנים. אוריינות הופכת להיות היכולת להעריך משאבים הזמינים ברשת, ופיתוח חשיבה ביקורתית על האופן שבו יש ליישם ולהשתמש במיומנויות שונות לצורך מעורבות חברתית. הגדרות אלה כוללות רכיבים עמוקים של התכוונות, רפלקסיה ויצרניות.תפיסה חדשה זו מעצבת-מחדש את מקומה של האוריינות בתכנית הלימודים ובהתפתחות מקצועית של מורים.(משרד החינוך)

אזרחות דיגיטלית

יש הנחה שגויה במערכת החינוך, על פיה התלמידים מבינים את הניואנסים הדקים
בעיצוב ההוויה האנושית על ידי הטכנולוגיה יש לשלב טכנולוגיה חדשנית בכיתות ולהגביר
בו בעת את המודעות לאפשרויות ולסיכונים הטמונים באינטרנט. כלומר, יש צורך בחינוך
לאזרחות דיגיטלית במערכת החינוך בקרב התלמידים.

תחומי דעת חדשים נוספים
מפציעים בעולם החינוך:
1 .תחומי דעת טרנס-דיסיפלינריים: לפי דוד
פסיג, רצוי שהתכנית העתידית תהיה בנויה
מארבעה אשכולות למידה: נגישות למידע;
חשיבה בהירה ותקשורת יעילה; כישורים
אישיים; הבנת הסביבה, החברה והיחיד.
2 .לימודי המידע: פיתוח תחום דעת חדש
של מדעי המידע, אשר יקנה לבוגרים
כלים לפיתוח תאוריות מדעיות חדשות
)"פרדיגמת הכלים"(.
3 .חיבור בין חינוך לתעסוקה: יש להתגבר על
חסמים הקיימים בין עולמות התעסוקה
והחינוך, כדי להבטיח שהכישורים שאנשים
רוכשים במהלך לימודיהם אכן ראויים לשוק  העבודה.

לסיכום:
הערכה: בני האדם יידרשו לעדכן באופן שוטף את המיומנויות שלהם ולקדם באופן פעיל את העיסוק המקצועי שלהם; למידה מתמדת תהפוך לפרדיגמת למידה מרכזית והיא תשמש מענה לשינויים
דמוגרפיים, למגמת הגלובליזציה ולדינמיקה של שוק העבודה עידן הלמידה המתמדת שונה מעידן בתי הספר. בעידן זה, הלמידה תתבצע במספר ערוצים וייקחו בה חלק קבוצות בגילאים שונים. למידה
זו תתאפיין בגמישות ובמגוון רב יותר.
לכן בעתיד הלמידה בבית ספר תהיה מיותרת, המורים יעזרו לנו לנהל את הידע.והשימוש בטכנולוגיה יגבר.
בתי הספר  וקובעי המדיניות הופכם את ביה"ס לבית חרושת לציונים, בתי ספר והמינהל החינוכי גורמים ללימוד מתוך כפייה  (איליץ') לכן הלימוד הוא לא אפקטיבי .בתי הספר מושתתים על הפרדה מלאכותית בין החינוך לבין החיים לכן יש להתאים את בית הספר למאה ה-21 , או בעצם לבטלו

לא לבריונות רשת

לא לבריונות רשת

לקראת השנה החדשה  ברצוני לבקש ממכם לא לבריונות רשת ,זה פוגע ומכוער מה זה בריונות רשת?
בריונות רשת  לפי איגוד האינטרנט מוסבר:

בריונות ברשת היא התנהגות פוגענית, שמבצעיה משתמשים באמצעים טכנולוגיים כמו האינטרנט או הטלפון הנייד על מנת להשמיץ, להטריד, להביך, להפחיד או לתקוף מישהו. בריונות מקוונת יכולה להתרחש בכל אחת מהמדיות הדיגיטליות ,פייסבוק, וואטס-אפ, טוויטר בלוגים, צ'טים, פורומים, דואר אלקטרוני, אתרי אינטרנט ועוד. היא יכולה להיות מילולית, והיא יכולה להתבטא גם בפרסום של תמונות או סרטונים.

לא לבריונות רשת

לא לבריונות רשת

משרד החינוך:
"רשת האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט יצרו מרחב נוסף בו אנו מנהלים את חיינו ואת היחסים שלנו עם הסביבה. ילדים ובני נוער רבים מבלים שעות רבות מהיום ברשת בשיחות, שיתופים, החלפת דעות, חוויות ועוד. אך יחד עם פעילויות אלו, הרשתות החברתיות יצרו זירה נוספת המאפשרת תופעות אלימות העלולות לסכן חיים. בשנים האחרונות אנו נתקלים יותר ויותר במקרים של חרמות, הצקות וסחיטות בקרב ילדים וצעירים, המתרחשות ברשת ובמספר מקרים הביאו גם להתאבדויות ולמוות."

כיצד מתרחשת בריונות מקוונת?

בריונות מקוונת/ אלימות ברשת/ Cyber-bullying – כל אלו שמות של אותה תופעה, אשר העתיקה את האלימות והבריונות מהרחוב על המרחב הוירטואלי.

היא יכולה להופיע בכמה וכמה צורות ובכל אחת מהמדיות הדיגיטליות הקיימות, למשל:

  • התלהמות- דיבור בשפה קשה ובוטה.
  • הטרדה- פניה חוזרת וטורדנית לאדם מסוים, למרות שביקש להפסיק.
  • השמצה- או הוצאת לשון הרע.
  • התחזות- נטילת זהות של אדם אחר והפצת תכנים או פעילות בשמו.
  • חרם- החרמת יחיד או קבוצה ע"י קבוצה אחרת.
  • הולכת שולל- גרימה לאדם להיחשף או למסור דבר מה מבלי לדעת למי.
  • הפצת תמונות- הפצת תמונה פרטית ללא הסכמה במטרה לפגוע.
  • טוקבקים פוגעניים- השארת תגובות בעלות תוכן פוגעני.
  • הדרת חברים- מניעה מאדם להשתתף בקבוצה, ארגון חרם נגד אדם כדי לפגוע בו.
  • פגיעה בפרטיות- פרסום פרטים אישיים על אדם, חדירה ו/או פריצה למרחבים האישיים של האדם.

כיצד ניתן כהורים לגלות מעורבות ולמנוע בריונות ברשת?

לכם ההורים תפקיד מרכזי ביותר במניעת התופעה, על ידי כך שתסבירו לילדיכם את ההשלכות החמורות של בריונות ברשת, בין אם הם התוקף ובין אם הם משתתפים עדים. הסבירו את המשמעות הפלילית של התנהגות זאת, כמו גם את הנזק הנפשי והרגשי שחווה הקורבן במצב זה. מכיוון שלתוקפן קשה לגלות אמפתיה או להבין את תחושותיו של הקורבן, עליכם להסביר לילדיכם מה חווה הילד המותקף.

חשוב מאוד להסביר לילדים שלא לשתוק אל מול תופעות של בריונות ברשת ולעודד אותם לא לשתף פעולה, לא לסייע בהעברת מסרים, והכי חשוב לפנות למבוגרים, בין אם להורים או למורים, וליידע אותם על המקרה. הסבירו להם כי הדיווח שלהם הוא חשוב ואף עלול להציל חיים ושאין מדובר בהלשנה. חשוב להבהיר להם כי הבריונים הם המיעוט ולכן ככל שמעגל המתנגדים לתופעה יתרחב ויסייע כך ניתן יהיה למנוע את התופעה.

חשוב לגלות ערנות לשינויים בהתנהגות הילד ולסימני סכנה או מצוקה:

  • שינוי בהרגלים של הילד – סדר יום, דפוסי תקשורת, חברים וכד'.
  • גלישה מרובה או המנעות המעידה על כך שהוא חושש להתעמת שוב.
  • הילד מקבל שיחות טלפון לא מזוהות ואינו מוכן לספר על כך.
  • אם הגיעו הביתה חבילות או דברי דואר לא מזוהים או משולח שאיננו מוכר להורים.
  • כל התנהגות חריגה אחרת המעידה על כך שמשהו מסעיר את הילד.

במידה וקיים חשש על ההורים לפעול על מנת לספק סיוע לילד.

במידה וגיליתם כי ילדכם או ילד אחר בסביבתו הוא קורבן של בריונות ברשת עליכם לפנות לגורמים הבאים:

  • פנו למורה, המחנך, יועצת בית הספר או למנהל בית הספר
  • בימים א-ה בין השעות 8:00-15:00 ניתן לפנות:
    לקו פתוח לתלמידים 1800-222003.
    מוקד שירות חינוך 1800-250025.
    שפ"י – שירות פסיכולוגי ייעוצי: 02-5603249/51.
  • משטרת ישראל
    במקרים דחופים ובכל מקרה סכנת חיים חייגו 100.
    להגשת תלונה יש לגשת לתחנת המשטרה המקומית.
  • איגוד האינטרנט
    הקו הפתוח: 03-9700911.
  • ער"ן
    עזרה ראשונה נפשית: 09-8891333 או 1201.

חוזר מנכ"ל

בחוזר מנכ"ל "קידום אקלים בטוח והתמודדות עם אירועי אלימות במוסדות חינוך" תש"ע 1(א) יש התייחסות לפגיעה באמצעות האינטרנט, לצילום במהלך שיעור ולשימוש לרעה בתצלומים של תלמידים או מורים שנעשו בשטח בית הספר כמעשה אלימות ומוזכר הטיפול בהתאם. אחד הקריטריונים להערכת החומרה של האירוע הוא האם הפגיעה נעשתה בנוכחות רבים או בהפצה המונית באמצעים טכנולוגיים כגון האינטרנט.

אירועים חמורים הקשורים לאינטרנט נכללים בחובת הדיווח:

פגיעה חמורה באמצעות האינטרנט (התחזות, הפצת תכנים פרטיים   מביכים, איומים וכו').

שימוש בטלפון נייד לצילום בזמן שיעור, צילום ללא ידיעתו של המצולם, וכן שימוש לרעה בתצלומים של תלמידים או מורים שנעשו בשטח בית-הספר (איום בהפצה, חשיפה, עיוות ולעג, הפצה בטלפון נייד או באינטרנט).

אנו נגד בריונות ברשת !