ארכיון הקטגוריה: חינוך

חינוך פוסט קורונה הגל הראשון

אני יוצא מנקודת הנחה שלהוראה מרחוק, יש פוטנציאל גדול להבנה מחודשת של מהי כיתה או למידה. המציאות משתנה, ואיתה נולדה גם הזדמנות לעדכן חלקים מרכזיים במוסד הנקרא בית ספר. 

ככה יראה שולחן המורה בתהליך הלמידה מרחוק

מערכת החינוך פעלה בשבועות האחרונים בשני מישורים מקבילים : מצד אחד המציאות בשטח עם יוזמות מורים ואוטנומיה פדגוגית מלאה, ומצד שני תפיסת העולם המעוות והישנה של מקבלי ההחלטות במשרד החינוך ובמשרד האוצר שניסו לקבוע מהו שיעור וניהולו.


בזכות האוטנומיה הפדגוגית המלאה (שחרור מכבלי הפיקוח , ממנהלי החינוך בעיריות , ומהנחיות משרד החינוך) מפקחים רבים יצאו לחל"ת מצב שאחריות הלמידה נפלה על ציבור המורים שנרתמו בכל כוחם ומרצם ללמד מרחוק , השקיעו בלמידה עצמית , עשו לילות כימים בפיתוח השיעורים המקוונים והתאמתם לתלמידים בבית .
מנשה לוי יו"ר מנהלי בית הספר :" האמינו במנהלים ובצוותי החינוך! הם יודעים טוב מכולם מה מתאים לתלמידים שלהם. תנו להם את האוטונומיה הפדגוגית להחליט מה עושים. לראשונה בתולדות מערכת החינוך תנו למנהלים ולמורים לנהל את ההוראה והלמידה. סמכו על היכולות המנהיגותיות, הפדגוגיות והמקצועיות שלהם. השתדלו לא להתערב ולא להפריע עם דרישות בירוקרטיות מיותרות. "

מצאנו שמצב החינוך וניהול המדיניות החינוכית, על ידי שר החינוך שנעלם כמעט כליל מקבלת החלטות , והחלטות שמר אבואב קיבל באופן לא רציונלי והגיוני , במידה שהממשלה היודעת לקבל החלטות באופן מושכל, להסביר אותן לעצמה ולאחרים, ולדבוק בהן יותר מחמש דקות, אז אולי אפשר למשל אם תהליך החזרה ללימודים יכנסו אנשי השלטון המקומי שיודעים טוב יותר מאנשי המשרד החינוך את מאפייני החינוך בישובם. ואז ראינו שחלק מראשי הערים נכנסו אל תוך הריק השלטוני, והודיעו כי לא יאפשרו את חידוש הלימודים . לא מדובר רק בהיערכות הלקויה במקרה של תלמידי כיתות א'-ג', אלא גם בחוסר מוכנות גמורה לגבי כיתות י"א-י"ב. "רק אנשים מנותקים יכולים להעלות על דעתם לחלק במוצאי שבת את תלמידי התיכון לקבוצות ושהלימודים יתחדשו למחרת, בלי לדבר על ציוד מגן וכוח האדם הנדרש", אמר בכיר באחת הרשויות.

רון חולדאי אמר:" על מנת שנוכל להחזיר את מערכת החינוך לפעילות ראויה, בכפוף לכללי הבטיחות והמגבלות הרפואיות ההכרחיות בתקופה זו, ולאפשר לכלל העיריות ללא יוצא מהכלל לחדש את פעילותה, אנו קוראים לממשלה לדחות את הפעלת מערכת החינוך במספר ימים", נכתב. "כמו כן, נבקש כי הממשלה תנחה את משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד האוצר להיכנס עמנו לדיון מקצועי מואץ להיערכות משותפת, סדורה וקוהרנטית להפעלת מערכת החינוך, מתוך הבנה שעליהם לעשות הכל כדי לסייע לנו, הגורמים האמונים על הפעלת מערכת החינוך לאורכה ולרוחבה של ישראל, לבצע את המוטל עלינו באופן תקין ובטוח לטובת ילדי ישראל ומשפחותיהם".

מכאן אני מניח שלמידה מרחוק אינה צריכה להיות תחת משרד החינוך יש לתת לעיריות בשיתוף המנהלים והמורים את הדרור לנהל את תהליך הלמידה.
"החודש האחרון היה חגיגה פדגוגית אמיתית בבתי הספר. מנהלים ומורים יזכרו עוד שנים רבות את החופש הפדגוגי שניתן להם לנהל בעצמם את ההוראה והלמידה מול התלמידים וההורים, ללא שום בירוקרטיות."

למידה מקוונת דורשת פיתוח של פדגוגיה אחרת. מי שחושב שלימודים אונליין זה לקחת את השיעור שהיית מעביר עם לוח וגיר מול הכיתה, ולעשות אותו במשך שעה מול הזום, טועה בגדול. זה ממש לא אמור לעבוד ככה. פרקי הזמן של הוראה מרחוק הם עד 15 דקות כי אין קשב, ולכן צריך לשלב בה מטלות ודברים אחרים. ניהול הזמן פה מורכב יותר. ברור שהמורים יצטרכו לעבור תהליך של למידה. זה קשה אבל אפשרי ( פרופ׳ מנואל טרכטנברג).

ההוראה והלמידה מרחוק במערכת החינוך הישראלית היא כרוניקה של כישלון ידוע מראש. משרד החינוך ניסה להטמיע את הלמידה מרחוק, אך לא ברצינות, כיוון שלא הושקעו בכך מספיק משאבים", אומר מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל יסודיים. לוי סבור כי "צריך להכין את המורים ללימוד מרחוק, וכיוון שלא הייתה הכנה מספקת בתשתיות ובתכניות שהן באחריות בתי הספר, מהפך כזה הוא לא עניין של ימים או שבועות, אלא של שנה".

לדבריו, חוסר היכולת של מערכת החינוך להתכונן למצב, נובעת משיטות לימוד מיושנות הנהוגות במערכות החינוך בישראל כיום: "הכישלון של משרד החינוך בהטמעת הלמידה מרחוק גם בעבר וגם בהווה, נובע ממודל בחינות הבגרות המיושן. מודל בחינות הבגרות מבוסס על מודל הוראה פרונטלית של מורים, ודחיסה של תוכניות לימוד והחומרים במוחות התלמידים על ידי המורים. משרד החינוך נהנה להתהדר בכך שלמנהלים ולמורים יש אוטונומיה פדגוגית מלאה אך בשטח זה לא נכון ותכניות הלימוד מוכתבות מירושלים".

לדבריו, "כיוון שהכל מוכוון לכיוון של בחינת בגרות קלאסית, גם כשהמורים מכינים לימוד מרחוק, המורים מקליטים את עצמם מלמדים שיעור של עצמם, והתלמידים צופים בשיעור. כלומר, שאין כאן למידה והוראה מרחוק אמיתית. אני לא רואה שום סיכוי שכרגע מערכת החינוך שהתרגלה כבר מאה שנה ללמד וללמוד בצורה מסויימת תצליח – בתוך יומיים-שלושה או שבוע-שבועיים, לעשות את המהפך הזה "

נתונים שנאספו על כ־50 אלף תלמידי תיכון מראים כי רק 28% מהם עשו שימוש באתר האינטרנט של בית הספר או במערכות ממוחשבות לצורכי למידה. במהלך הלמידה מרחוק התלמידים נדרשים גם להשתתף בקבוצות דיון (פורומים), ועל פי הנתונים, רק 11.5% מהתיכוניסטים עשו זאת. גם במשרד החינוך יודעים כי המפתח להצלחה הוא תרגול, אלא שרק 43% מתלמידי התיכון העידו כי הם פותרים תרגילים במתמטיקה או באנגלית באמצעות המחשב. גם בכיתות הנמוכות יותר, בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, התלמידים אינם מנוסים דיים בלמידה מרחוק. על פי הנתונים, רק 32% מתלמידי חטיבות הביניים עושים שימוש באתר האינטרנט של בית הספר או במערכות ממוחשבות לצורכי למידה, ורק 36% מתלמידי היסודי. רק 15% מתלמידי חטיבות הביניים משתתפים בקבוצות דיון לימודיות באתר בית הספר או במערכת הממוחשבת – דבר שמצופה מהם לעשות כעת במסגרת הלמידה מרחוק, ורק 27% מתלמידי היסודי עושים זאת. ובכלל, חצי מתלמידי חטיבות הביניים (50%) העידו כי אינם עושים שימוש בטכנולוגיה לצורכי למידה, ורק 57% מתלמידי היסודי עושים שימוש בטכנולוגיה לצורכי למידה  .(מקור)

יקח עוד זמן עד שמנהלים, מורים וצוותים חינוכיים, יעשו את ההתאמות הנדרשות בהתנהלות מול תלמידים והורים, להחלפת תפקידם ממעבירי ידע לתומכי למידה, אבל הכיוון ברור.

משרד החינוך נערך לתקופה שבה הקורונה תמוגר ואז גם תמוגר האוטונומיה הפדגוגית, ומערכת החינוך תחזור לחשכת המאה התשע עשרה.

בחמש השנים האחרונות משרד החינוך מתרגל כל שנה את מערכת ההוראה והלמידה מרחוק במסגרת תרגיל ביטחון ארצי, וכל שנה המערכת של משרד החינוך קורסת.

חבל שמשרד החינוך לא הסיק את המסקנות האופרטיביות הנדרשות מהקריסות החוזרות ונשנות, ולא נערך בהתאם.

אולם, אני מאמין וחושב ,שביום שלאחר מיגור הקורונה, מערכת החינוך *לא תוכל* לחזור ליום שלפני, ותהיה חייבת לעבור שינוי עמוק שתכליתו הקפצת מערכת החינוך מהמאה התשע עשרה למאה העשרים ואחת.

למידה בצל הקורונה 4 נקודות למחשבה

האם אפשרי מתווה הלימוד של משרד החינוך.

לקחת את המערכת הבית ספרית (כמעט) ולחשוב שאם עושים אותה דרך הזום זה למידה מרחוק, זו הבדיחה הגדולה ביותר.
זו אפילו לא הוראה מרחוק אלא מילוי הוראות של בית הספר מול המשרד שכבר מזמן לא מחנך את אף אחד, בטח לא את הילדים. (שירה ג'רג'י)

משרד החינוך :

"אחת המטרות המרכזיות של מערכת החינוך בישראל היא שיפור תהליכי הוראה למידה והערכה באמצעות טכנולוגיות מתקדמות והתאמתה למאה 21. יותר ויותר בתי ספר עוברים ללמידה בסביבה מתוקשבת במתכונת של 1X1 שבה לכל תלמיד בכיתה יש מכשיר קצה: מחשבים ניידים, טאבלטים וסמארטפונים.  הלמידה בסביבה מתוקשבת מתרחבת. יותר ויותר מורים משלבים את המחשב בשיעור. במקביל לידע, רוכשים התלמידים מיומנויות למידה הרלוונטיות לתלמידים במאה 21. מיומנויות אלו כוללות:

  1.  פיתוח של "לומד עצמאי": למידה התנסותית פעילה בה התלמיד מבנה את הידע בעצמו.
  2. מיומנויות של למידה שיתופית: הידע הנרכש מועבר לרשות הרבים במרחבי למידה שיתופים.
  3. מיומנות למידה דיפרנציאלית:  מותאמת לשונות בין התלמידים ולסגנונות למידה מגוונים.
  4. מיומנויות חשיבה מסדר גבוה.

שילוב הטכנולוגיה בהוראה צריכה להיעשות בצורה מאוזנת ומושכלת במקומות בהם לטכנולוגיה יש ערך מוסף להוראה בדרך מסורתית. שילוב נכון של טכנולוגיה בשיעורים יכול לשפר את איכות ההוראה, ליעל את ידע התלמיד לשימוש בתחומי דעת שונים ולטווח ארוך ומסייע בתהליכי הערכה.


למידה מרחוק בצל הקורונה 3

השימוש בלמידה מרחוק מהווה השקפה שונה על מבנה בית הספר ועל מהלכי הלימוד אך יש כמה נקודות שיש להתייחס.


המשבר מחריף פערים. מי שלא נגיש לטכנולוגיה ומי שהתלמידים והמורים שלו לא מוכנים, נמצא עכשיו הרחק מאחור. הבעיה היא שבמרבית המקרים אלו אותן קהילות שסובלות מהעדר נגישות והעדר מוכנות. שרובם נמצאות בקצה הנמוך של המבנה הסוציולוגי..
הנגישות לטכנולוגיה נובעת גם האם יש בבית אינטרנט או תשתית אינטרנטית ראוייה, האם בבית יש בכלל מחשב , האם לכל תלמיד יש מחשב על מנת לתרגל או לעבוד .

הלימוד בצל קורונה הוא בעצם שימוש ברשת האינטרנט

האתגר הגדול ביותר הוא מוכנות ללמידה עצמית.אוטודידקטיות מי שיצליח הוא מי שהתלמידים שלו יודעים ללמוד בעצמם, לוקחים אחריות על הלמידה שלהם, לא מפחדים לנסות וללמוד מטעויות, שואפים לדעת ולהתאמץ. לעומתם, תלמידי מדינות השינון, נמצאים בסיכון גדול. מי שלא לא ילמד בעצמו ויחכה שהמורה ילמד אותו סופו שיפגר הרחק מאחורה.המורה הופף מבעל הידע למנהל הידע…


מבחינת הלומדים, הלמידה הדיגיטלית נתפסת כמותאמת אישית, אפקטיבית ומהנה.
למידה מותאמת אישית היא אתגר קשה למערכת החינוכית. קושיו נובע מכך שעל אף מובנותו, הרי שפתרונו חמקמק. השימוש בטכנולוגיה; ברשתות ובכלים ללמידה אדפטיבית מקוונת המותאמים לתכנית הלמידה בבית הספר- כך שכל תלמיד יקבל מענה לימודי מותאם ליכולת ולקצב שלו. ​ נמצא שלעיתים הלמידה יכולה לגרום לתסכול עקב כשלון של המורה או הלומד להתחבר פיזית למערכת החינוכית. מבחינת המערכת, בהעדר אפשרות להתכנס בכיתות, הלמידה במרחב המקוון הפתוח יוצרת סביבות למידה חדשות, הנשענות על למידה מרחוק, שימוש בחומרי לימוד פתוחים ותכנים דיגיטליים, המסייעים לפיתוח מיומנויות כמו אוטונומיה מחשבתית, לתחושת בעלות של תלמידים על תהליך הלמידה, להגברת המוטיבציה הפנימית, למסוגלות עצמית, לגמישות ולמעורבות במחקר הלימודי.


בעולם החדש הזה, השימוש בידע בדרך יצירתית הוא המיומנות החשובה ביותר, ברגישות, בסקרנות ובאומץ. מי שיישאר מאחור עם ידע תיאורטי, עמוק או שטחי, ולא ידע להבין את המציאות ולהשתמש בידע כדי להתקדם, יהיה לו קושי גדול. מי שלא ידע להשתמש בידע טכנולוגי אוריינות מחשב לא יהיה לו מקום במאה ה 21!.

המשבר הנוכחי הוא הזדמנות מצוינת גם לחשיבה מחדש על מדיניות ממשלתית בקידום הטמעת חומרי לימוד חדשים. יש חשיבות רבה למעורבות המוסדית ברמה מקומית ולמעורבות מקבלי ההחלטות בתמיכה, בקידום, במימון וביישום טכנולוגיות למידה התומכות בחומרי לימוד חדשים ובפדגוגיות למידה והוראה המקדמות למידה חדשנית ומשמעותית עם השימוש בחומרים אלו.

טכנולוגיה- השינוי בשימוש טכנולוגים משתנה עם הזמן ומה שנכון היום איננו נכון למחר. הילדים של היום אינם מזהים את הטכנולוגיה שאנו השתמשנו שהינו יותר צעירים. השימוש בטכנולוגיה מתקדם בקצב ענקי כי פעם לפעמים אנו לא יודעים להשתמש בטכנולוגיה העתיקה (יחסית) או החדשה , הפערים יכולים למדוד את האדם לפי איזו טכנולוגייה הוא משתמש (למשל חלונות 7 או חלונות 10), והשינוי ב אמצעי (ווקמן CD או טלפון נייד). (דיוייס).

למה השתמשנו בעפרון בקשר לקסטה (קלטת)? איך משתמשים בטלפון חוגה? טרנזיסטור של פעם לעומת רדיו אינטרנטי. קלטת וידאו שלקחנו מבלוקבסטר לעומת צפייה בנטפליקס. המדריכים למניהם ספרי הטלפונים של פעם (דפי זהב), השימוש במפות או בוויז.

לסיכום

טכנולוגיה זה דבר מוגבל בזמן הטכנולוגיה שהשתמשנו בעבר איננה ישימה לעתיד, טכנולוגיה זה דבר מתחדש, כמובן שלדעתי חשוב איך פעם השתמשו בטכנולוגיה ולפעמים זה טוב , אבל השימוש בטכנולוגיה עלול לגרום לניוון מחשבתי. עוד דבר שאנו רואים זה זליגה לעיתים מטכנולוגיה עכשווית לטכנולוגיה ישנה רטרו ודוגמא לכך שהיום מוכרים יותר תקליטים מ CDS.

השימוש בטכנולוגיה עלול לדרג את האדם ורמת חשיבתו האם הוא יודע להפעיל רק טכנולוגיה ישנה או לא הפנים את הטכנולוגיה החדשה.

https://youtu.be/KG78LE8Wr3A

שימוש בסמרטפון גורם לניכור

שימוש בטלפון סוללרי גורם לניכור. בוודאי שמתם לב שכל משפחה שיושבת לאכול פותחים כל אחד מחברי המשפחה את הנייד  ואין אינטראקצייה של דיבור בין בני המשפחה.הכי מצחיק שלפעמים האינטראקציה היחידה היא השימוש בתוכנת וואטסאפ על מנת להעביר מסר. המסר בדרך כלל איקוני ומשתמש באימוג'י על מנת להביע רגשות. בשנים האחרונות, הפך הטלפון הסלולארי למכשיר תקשורת רב תכליתי המאופיין בטכנולוגיות מתקדמות המשתנות בקצב מהיר. השימוש בישומון הוא מאופיין על ידי קבוצת גיל למשל רוב התלמידים משתמשים באינסטגרם ובקרב המורים פחות…

יש הימנעות להשתמש באותה רשת חברתי למשל הילדים אמרו לי שהם לא בפייסבוק כי ההורים  שם. ואנו עדים למשל כי שימוש  בצ'אט הוא תלוי גאוגרםיה  למשל בארה"ב משתמשים במסנג'ר יותר בוואטסאפ.. לעומת ישראל שהיא משתמשת בוואטסאפ יותר מאשר מס'נגר.

ראיתי גם שיותר תלמידים שולחים הודעות דרך האינסטגרם. מכו נובע שהשימוש בערוץ התקשורת הוא תלוי חברתי  וכל חברה משתמשת בערוץ ההתקשרות הנוח לה ביותר.

אנו עדים כי השימוש בנייד גורם פחות ופחות לשימוש בכתב, ויותר שימוש בתמונות או בהקלטת קול על מנת להעביר את המסר. השימוש בנייד חודר למערכת החינוך אבל האם השימוש בו באמת גורם לאינטראקצייה חיובית בין התלמידים לבין עצמם ובין התלמידים למורים ממליץ לקרוא כתבה זאת.

לסיכום  שימוש בטלפון נייד במערכת החינוך, יכול להיות שהוא יעיל אבל נמצא שיש שימוש םוחת בשפה המדוברת. אנו עדים לשימוש מוגבר בתמונות איקונים  וסרטי וידאו על מנת להעביר מסרים ורגשות. 

סלולר בבית הספר!

 משרד החינוך יאסור על תלמידים להשתמש בנייד בבית הספר

לאור הסכנות הרבות שיש בכך שתלמידים מביאים טלפונים ניידים לבית הספר, משר החינוך יוצא בהוראה לבתי ספר, כי תלמידים לא יוכלו להשתמש בנייד במהלך שעות ביה"ס (חינוך)

שר החינוך הזמני, הרב רפי פרץ, הודיע היום (חמישי) על הוראה חדשה שתאסור על השימוש בטלפונים ניידים וסמארטפונים בבתי הספר היסודיים. האיסור על שימוש בטלפונים הניידים יחול גם בזמן ההפסקות.

בעקבות ההוראה החדשה, יוציא משרד החינוך חוזר מנכ"ל שיאסור על תלמידים להשתמש בטלפונים שלהם בתוך בתי הספר. לפי ההוראה החדשה, התלמידים יוכלו להשתמש במכשירים הניידים רק בשער הכניסה לבית הספר, או ביציאה ממנו, וכאמור לא ניתן יהיה להשתמש בהם בהפסקות.

עד כה משרד החינוך הוביל מדיניות שהעניקה אוטונומיה למנהלים ולמורים בכל הקשור לשימוש במכשירים ניידים. על פי המדיניות הישנה, הותר למנהל ולצוות המורים לקבוע את התקנון לגבי שימוש בניידים בשטח בית הספר. אלא שכעת מדיניות האוטונומיה הגיעה לסיומה.

בתקופה האחרונה, מורים מנסים לשלב את המכשירים הניידים כחלק מאמצעי הלימוד בכיתות הלימוד. ואולם, ההוראה החדשה תאסור גם על מאמצים אלה, ותאשר לימודים רק באמצעות מחשבים ניידים או טאבלטים – במידה שיש כאלה לתלמידים.(הניסיון לדעתי איננו חוקי ונוגד גם כיום את הוראות החוק ותקנות משרד החינוך)..

על פי חוזר מנכ"ל ע' 1(א) של משרד החינוך, כל שימוש בטכנולוגיה אישית בכלל ובטלפון נייד בפרט במהלך השיעור ובזמן בחינות אסור בהחלט. יש להשאיר את המכשיר בתיק כשהוא במצב סגור וכבוי. אין להציבו בשום מקרה על השולחן בכיתה. השימוש במכשיר במהלך פעילות מחוץ לבית הספר ייעשה בהתאם להוראות הצוות.

צילום בזמן שיעור באמצעות הטלפון הנייד אסור בהחלט.  צילום במהלך פעילות מחוץ לבית הספר ייעשה בהתאם להוראות הצוות ובתנאי שלא יפגע בכבודו של המצולם ובצנעת הפרט שלו.

מומלץ לא להביא כלל מכשירים ניידים  לבית הספר (פרט לסיכון מהקרינה, המכשירים משמשים יעד לגנבות, למסחר ובאופן עקיף לאלימות בבית הספר). בכל מקרה של הבאת המכשיר יש ליידע את התלמידים ואת הוריהם כי בית הספר אינו אחראי לנזק שייגרם לו, לאבדנו או לגנבתו. הנהלת בית הספר רשאית לאסור הבאת מכשירים ניידים לבית הספר או להגביל את השימוש בהם בהתאם להחלטות הצוות. בכל מקרה תהיה המדיניות הבית-ספרית  בהלימה להנחיות לעיל.

עם זאת, בחוזר המנכ"ל שפרסם המשרד בספטמבר 2011 נאמר כי "יש לקיים הסברה מותאמת לגיל התלמידים ולעולם המושגים שלהם שמטרתה הקניית הרגלי שימוש נכונים ומושכלים בטלפון הסלולרי, ובה יש לפרט לתלמידים מה הם הרגלי השימוש הנכונים. יש להטמיע הרגלים אלה בחיי היום-יום ולהחילם על כלל קהילת מוסד החינוך". כמו כן להנחיה מצטרפות המלצות כגון קיצור משך השיחה, שימוש באוזניה וכו'.

מה קורה בפועל בבתי הספר?

בשלב זה ההוראות יהיו בתוקף רק בבתי הספר היסודיים. בחטיבות הביניים ובתיכונים המדיניות שלפיה מנהלי בתי הספר והמורים בשיתוף ההורים יכולים להשפיע על המדיניות הקשורה למכשירים הניידים לא תשתנה.

השר פרץ אמר כי "עשינו סקר בקרב הורים וגילינו שהרוב רוצה שיהיו הגבלות על השימוש בטלפונים חכמים בבתי הספר. ההשפעות ל ההתפתחות של הילדים, המרחב החברתי ועל יכולות קשב וריכוז הן קריטיות בגילאי היסודי".

מסכים

מסכים

מסכים למה אני מתכוון למסכים, מסכים מה זה המסכים מסכים זה קולנוע, טלוויזיה וטלפונים סוללרים (וטאבלטים ומחשבים).. לאחרונה אני עד להורי תלמידים טוענים שמסכים והצפייה בהם, גורמים להפרעת קשב וריכוז.

שימוש בטכנולוגיית המידע במערכת החינוך

שימוש בטכנולוגיית המידע -מסכים ורשתות חברתיות במערכת החינוך

דר ניר ברוש טוען שיש קשר בין מסכים להפרעות קשב וריכוז."הרופאים ואנשי חינוך. איגוד רופאי הילדים האמריקאי למשל, מזהיר מעל לעשור מפני השפעות הטלוויזיה והמחשב על הילדים ובני הנוער. המלצותיהם של הרופאים האמריקאים הן על הגבלה של עד שעתיים ביום לצפייה. עבור קבוצת ילדי הגן ההמלצות לשמירה על מוחותיהם של הילדים הן להגבלה של עד שעה אחת ביום בלבד – מכיוון שככל שהגיל צעיר יותר, מידת הנזק האפשרי גבוהה יותר. וככל שאנו יורדים בגילאים, לעבר גיל צעיר יותר, פוטנציאל הנזק לעתיד עולה- לפעוטות עד גיל שנתיים מזהירים הרופאים, אסור לצפות מעל לשעה ביום בשל הנזק הצפוי מאוחר יותר בחייהם.".

נמצא ע"פ דר בראש שיש קשר גם בין השמוש במשחקי מחשב להפרעת קשב וריכוז. ילדי ישראל חשופים למסכים הרבה מעל הממוצע העולמי החשיפה כוללת גם שימוש ברשתות חברתיות אפילו חלק מהילדים רוצים להיות יוטיברים- משתמשים בוידאו בצורה מקצועית. דר ניר בראש מסכם:

"אם ראינו את הקשר בין צפייה במדיה על סוגיה השונים לבין פגיעה ביכולת הקשב והריכוז, וראינו את הנתונים המדאיגים ביחס לבני הנוער בישראל, נוכל להבין שאנחנו נמצאים על מדרון חלקלק, שאל תוכו אנו גולשים בתקופה הנוכחית מבלי משים. במילים פשוטות- הילדים והנוער בישראל נמצאים בסיכון גבוה ביותר לסבול מהפרעות קשב וריכוז בהווה ובעתיד, בגלל החשיפה האדירה לטלוויזיה ולמחשב.

המציאות היא כזו שאנו עשויים לשאול את עצמנו בעתיד הלא כל כך רחוק מדוע לא עשינו ביחס לכך שום דבר, ולא התערבנו כשעוד היה ניתן לעצור את המגמה הזו בעודה באיבה?

עצירת מגמה זו דורשת את התעוררותם והתערבותם של מספר גורמים משפיעים, שחבירתם תוכל ליצור שינוי אמיתי בנושא זה- הורים, אנשי חינוך, אנשי רפואה ומעצבי דעת קהל- על ידי בניית תכניות אסטרטגיות ונקיטת פעולות לשינוי המצב. הרי מדובר כאן על פגיעה בעתידם של ילדינו- לא פחות מכך.

לצערנו אנו יודעים כי 'טחנות הצדק עובדות לאט', ועד שפעולה גורפת כזו תקרה מומלץ לקחת צעד של אחריות אישית, ולאמץ את המלצתם של הרופאים האמריקאים להורים ולצמצם את הצפייה הכוללת בטלוויזיה ומחשב לשעתיים ביום, ובגילאי גן להגביל עד שעה.

בסיכומו של דבר התערבות הורית היא אחד מהמפתחות החשובים ביותר לטיפול ומניעת הפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות בילדים, כפי שעולה שוב ושוב ממחקרים בתחום. את השורה התחתונה היטיב לנסח ד"ר טיאמאייר, רופא וחוקר שהיה בין מובילי המחקר על הפרעות קשב וריכוז בהולנד לאחרונה: 'ילדים רבים 'מגודלים' כיום על ידי הטלוויזיה, מכיוון שהטלוויזיה שומרת עליהם יותר שקטים ופחות לוחמניים וחסרי מנוח. אך בסופו של דבר, הטלוויזיה אינה מהווה תחליף ראוי ומספק לתפקידם של ההורים בחיי ילדיהם'.

צו השעה אם כן מכוון למהלך הסברתי נרחב, שבו סכנות הצפייה בטלוויזיה והשימוש במדיה יוסברו בצורה בהירה להורים ולדור המחנכים הנוכחי. באופן הזה נוכל להטות את המגמה המדאיגה הנוכחית, ולהבטיח עתיד טוב יותר עבור ילדינו."
"ד”ר דימטרי כריסטקיס, מרצה לרפואת ילדים באוניברסיטה בוושינגטון, ומי שביצע את המחקר, מודה שהמחקר היה מוגבל. הוא ביסס את נתוניו על סקירה קודמת של אימהות שרק נזכרו בהרגלי צפייה של ילדיהם בתקופת ילדותם המוקדמת ולא כאלו שדיווחו על כך ב”שידור חי”. דיווח בדיעבד עלול להטעות משום שלא תמיד תשובות שנשלפות מהזיכרון הן מדוייקות.
מה גם, שהמחקר מתייחס לקשר בין צפייה בטלויזיה לבין קשיי קשב וריכוז באופן כללי ולאו דווקא בקשיים שהם מאובחנים: הנשאלים מעולם לא התבקשו לפרט באם ילדיהם מאובחנים באופן רשמי בהפרעת קשב וריכוז.
בשורה התחתונה: אפשר להפסיק עם רגשי האשם. עובדתית, ילדים שראו מעט טלויזיה – או בכלל לא – מאובחנים כיום עם הפרעות קשב וריכוז (ADD/ADHD), ושפע של ראיות מובילות לכך שהסיבות להפרעה זו הינן גנטיות.
בנוסף, קיימים מחקרים – כמו זה של טרסה סטיבנס פסיכולוגית חינוכית וד”ר מירים מלסו מאונברסיטת לובוק בטקסס – הרואים קשר קלוש בין צפיה בטלויזיה לבין הופעת הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז. (הקשר בין צפייה בטלויזיה לבין הפרעות קשב וריכוז).

באותו מאמר נאמר "אין קשר ישיר בין הפרעות קשב וריכוז לבין צפיה בטלויזיה אבל לדברי ד”ר קריסטקי, המהירות בה נעים האייטמים על מסך הטלויזיה והמחשב יכולה לפגוע במוחם של ילדים קטנים ולגרום להם לבעיית ריכוז במשימות איטיות שדורשות מחשבה. הוא מסביר שבניגוד לחיים האמיתיים, התמונות בטלויזיה רצות במהירות גבוהה מאוד ומלמדות את התינוק לחשוב שזה קצב נורמלי. כך, חשיפת מוחו המתפתח של הילד לטלויזיה מביאה לגירוי יתר של המוח ולשינוי תמידי בתהליך הריאקציה הכימית שמתרחש בו.
הטלויזיה יוצרת רעש תמידי שיכול להתנגש עם הדיבור הפנימי של הפעוט, באמצעותו הוא לומד לחשוב על פתרון לבעיות ולרסן תגובות אימפולסיביות, אומר ג’אן היילי, פסיכולוג ומומחה למדעי המוח. שתי הסוגיות שלהלן יכולות להביא להחרפת הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז, בייחוד לאלו שיש סבירות גנטית שההפרעה תופיעה אצלם בשלבים מאוחרים יותר."
גם אני חושב שיש לאפשר שימוש במסכים , אבל יש להגביל למספר שעות יש הממליצים לשעה שעתיים ביום אני חושב יותר.
המסכים כולל את הטלפון החכם שהשימוש בו גדל והולך בידי הילדים " "מה שהיה לפני 10 שנים זה לא מה שיש לנו היום. ילדים בני 5 כבר שואלים את עצמם אם יש להם הפרעות קשב וריכוז. מה שהראנו במחקר זה שלפני 10 שנים היו 7 אחוז בעלי הפרעות קשב והיום יש פי שניים". טוען ד"ר מיכאל דוידוביץ' ממכבי הוביל מחקר שעסק בהפרעות קשב אצל ילדים ובני נוער.

מספר מחקרים בחנו את הקשר בין צפייה מוגזמת בטלוויזיה בגיל צעיר מאוד לבין התפתחות ADHD מאוחר יותר בילדות.
למרות שעדיין לא ניתן לקבוע בצורה חד משמעית שעודף טלוויזיה גורם ל- ADHD, ניתן להסיק שצפייה של מספר שעות ביום בטלוויזיה, בגילאים 1-3 שנים, עלולה לתרום לבעיות קשב וריכוז בשלב מאוחר יותר בחיים.
כיום, מרבית המתבגרים משתמשים בסמארטפונים וב"מסכים" אחרים כגון: מחשב, אייפד וכו', לשם פעילות ברשתות חברתיות, משחקים ועוד. אמצעי טכנולוגיה אלה הינם מפתים ומהנים, אולם לצד היתרונות שלהם, בשנים האחרונות מתפרסמים מחקרים אודות ההשפעה השלילית שיש לשימוש תדיר באמצעי טכנולוגיה אלו.
מצד שני יש מחקרם שמוכיחה את השםעתם החיובית של משחקי מחשב על אופן קבלת החלטות של ילדים. לכן לומר שהשימוש במסכים פוגע בתלמידים איננו מובהק כמו הטיעון שהשימוש במסכים תורם ליכולות שונות כמו קבלת החלטות אצל הילדים. ד"ר אייל דורון בספרו להמציא מחדש בהוצאת כתר רואה בעין חיובית שימוש במסכים. בתהליך הלמידה מומלץ.
בעוד שזה קשה עד בלתי אפשר למנוע מהילדים לחלוטין לבלות מול המסכים, אפשרי ואף מומלץ להחליט מראש "כמה זמן?" ו"מתי?". החליטו מהו פרק הזמן הסביר בעיניכם לשימוש במחשב/בטלוויזיה ומה הוא הזמן המתאים לכך במהלך היום, שתפו את ילדכם בכך והתמידו !
המסכים חושפים את התלמידים לעולם תוכן רחב ולשלל תכנים שלא תמיד מתאימים להם. חשוב לבקר את התכנים שאליהם הם חשופים ולצמצם את החשיפה לתכנים שעלולים לפגוע בהם. כדאי לצמצם חשיפה לפרסומות (למשל על-ידי צפייה בDVD במקום סרט בטלוויזיה) ולתכנים בעלי אופי אלים או מיני (ניתן להיעזר בסיווג הצפייה). בנוסף, חשוב להשגיח על השימוש באינטרנט והגלישה וכמובן ביקורת על השימוש ברשתות החברתיות. כמו פיסבוק אינסטגראם יוטיוב וכד'. כיום, קיימות אפליקציות אשר תומכות בשימוש בטוח באינטרנט,  ושירותי "גלישה בטוחה" של ספקיות האינטרנט.

יש הטוענים ששימוש במסכים גורם לנזקים בריאותים ולכן יש להגביל את זמן השימוש במסך.

מה דעתכם בנושא?

שימוש בטכנולוגיה בחינוך 2

במאמרים רבים דנים בשימוש טכנולוגיה בחינוך, גילינו גם שרוב המתנגדים לשימוש טכנולוגיה בחינוך הם המורים וההורים כל אחד מסיבותיו שלו.

  • בקרב התלמידים קיים רצון עז לשימוש בשיטות למידה המערבות טכנולוגיה.

נמצא שהתלמידים הם מאד רוצים להשתמש  בטכנולוגיה בבית הספר  תוך שימוש בעיקר בטלפון החכם הנמצא במילא ברשותם. בבתי ספר רבים קיימת מגבלה של שימוש בטכנולוגיה בשל תשתית ומכשירים חסרים ובלתי תקינים.יש בעיה של קליטה או אין WIFI בכלל. לכן השימוש בנייד של התלמיד הוא הכרחי.

בקרב מורים רבים קיימת רתיעה משימוש בטכנולוגיה הנובעת מחוסר ידע, חוסר בטחון בתקינות המערכות, מחסור בזמן להבניית שיעור בו נעשה שימוש בטכנולוגיה ובנוסף דעות קדומות אודות טכנולוגיה ותרומתה לחינוך.

מדוע דווקא בבית הספר לא משתמשים בטכנולוגיה?
השימוש בטכנולוגיה הוא תלוי בנו ,כיוון שהשינוי תמיד מתחיל מאיתנו, כל אחד ואחת מאיתנו יכול לחשוב עם עצמו האם הוא משתמש יותר בטכנולוגיה בהוראה. או בחייו האישיים בעבודתי כמורה מצאתי אצל חלק מהמורים והמורות שפגשתי, קיימת תפיסה בסיסית כי השימוש בטכנולוגיה אינו הדבר הטוב עבור הילדים. חלק מהמורים ציינו כי השימוש בטכנולוגיה הוא קר מנוכר  ואינו נראה כתהליך  חיובי . המורים שרואים את הטכנולוגיה כקרה ומנוכרת נמנעים להשתמש בה, מתוך תחושה שהטכנולוגיה תוביל את ההוראה שלהם להיות פחות אישית וקרובה לתלמידים. (בעיקר בכיתות  של בית הספר היסודי). מורים רבים שאלו אותי האם הטכנולוגייה והבינה המלאכותית יחליפו את המורה,
לדעתי תפקיד המורה הוא הלעבור מניהול ידע לניהול תהליך הלמידה.

אחת הבעיות בשילוב טכנולוגיה בחינוך למרות שמורים מעוניינים לשלב טכנולוגיה בכיתותיהם, נובעת מהבעייה  שהם אינם יכולים להיסמך על המערכות הטכנולוגיות שבית הספר מציע להם. כלומר ציוד קצה תשתיות, ואינטרנט  ומחשבי איטי.חלק והמורים חוששים שהכנסת הטכנולוגיה לכיתה, ובמיוחד שימוש בטלפון החכם, תוביל לאובדן השליטה שלהם בכיתה.בחלק מהמקרים אני יכול להעיד שפשוט מדובר בחוסר ידע ומיומנות או טכנופוביה בלתי מוצדקת שאינה קשורה ליכולת האמיתית של המורה.